אחד הסיוטים הידועים הוא להסתובב ברחוב ולגלות שאנחנו עירומים. עירום פומבי הוא עונש ואמצעי השפלה.

החוויה העולה מספרו של יוחנן הוניג, יוצא בשאלה מקהילה חסידית במאה שערים, גרוש ואב לארבעה, היא של התפשטות מוחלטת, ללא גינונים ומסכות.

בכנות ובכישרון מעוררי השתאות פורש המחבר את שבילי חייו וליבו.

המכות בחיידר; ההתנסויות המיניות בישיבה; הניסיון לבריחה מהחומות בגיל שמונה־עשרה ובלימתו בעקבות עבודה כנהגו הפרטי של אורי זוהר ז”ל; נישואין בשידוך; גירושין ומאבק להצלת ילדיו שנחטפו לאוסטריה וספגו שם התעללויות קשות; גידול בתו שברחה אליו לישראל; החיים והלידה מחדש ברחובות תל אביב; חיפוש אהבה; מערכות יחסים רומנטיות ורומנים מפותלים; חוויות קשות במסדרונות ההוצאה לפועל; תהליכי התמודדות עצמית עם טראומות עבר וקולות פנימיים מחלישים; חלומות ילדות על מוזיקה ומימושם כיום על במות קונצרטים, ככלי מרכזי להמתקת ייסורי חייו.

וכן, גם הרבה עירום וסקס.

המארג היפהפה מחניק את הגרון בשל שיברונות הלב הרבים שבו, אך החיוך עולה שוב ושוב נוכח הכתיבה מלאת ההומור והאהבה, נטולת העצב והמרמור.

וכך הקורא חווה את יוחנן מתפשט עוד ועוד, עד שלא נותרת לו כל ברירה אלא להביט בעצמו ובחייו, ששונים כל כך מאלו של יוחנן – ובכל זאת דומים מאוד.