יש חילונים שיסתמו את האף כשחרדי כזה עולה לאוטובוס.
מדובר בהארדקור של הארדקור של החרדים,
אידיש חסידית, ירושלמית, מאה שערים.

“אתה זוכר מי אני?”
זו השאלה שאני נשאל עשרות פעמים,
ע”י רבים מבני הקהילה בה גדלתי,
כשאני מזדמן לחתונה משפחתית כזאת.
“בוא נראה אם אתה זוכר אותי?”

חיוך רחב עולה בפני השואל,
כשאני אומר את שמו.
שלא לדבר כשאני מזכיר איזה פרט ייחודי
מעברנו המשותף.
אירוע ספציפי בישיבה,
או בבית הכנסת וכו.

האוכל מוגש במשורה וצימצום.
אם אתה מגיע כמה דקות אחרי ההגשה,
לא נותרה מנה אחת בשבילך.
התקציב דל,
ויש עוד 10 ילדים לחתן.
אבל אף אחד לא מתלונן.

וההומור, והחום, והשמחה.
והצחוק הם נחלת הכל.

האולם מפואר,
באדיבות הערבות ההדדית שבקהילה.

המעגל הקרוב, המשפחה שלי,
כולם מצוחצחים ולבושים במיטב בגדי שבת וחג.
אחדים אפילו מעלים מתוך “שמונת הבגדים”
ניחוח בושם ממותג.

בתוך אותה נישה מדוייקת
של חרדי – חסידי – ירושלמי,
קיימים איזה 60 גוונים שונים.

זה זורק מילה של אידישקייט,
וזה מוזג לי וויסקי.
זה זורק “תבוא נלמד גמרא כמו פעם”
וזה מזמין אותי לשאכטה בחוץ.

ולא מוותרים – “אחה חייב לתת קטע חזנות”
אני לא קם כשמכריזים –
“החזן יוחנן הוניג מוזמן לבמה”
דורש שיתקנו ל –
“החזן העולמי יוחנן הוניג מוזמן לבמה”
ולא נותנים לי לרדת,
עד שאני שר קטע נוסף.

אח”כ בא שצף לחיצות ידיים,
עיניים בורקות –
מטף ועד זקן,
אומרים לי תודה.

מילים: מתוך סידור התפילה
לחן: החזן יוסל’ה רוזנבלט
קלידים: חזקי כץ
צילום מני @menihenig
היפיפייה: אחותי הנאווה @estihershkop

וְלִירוּשָׁלַיִם עִירְךָ בְּרַחֲמִים תָּשׁוּב. וְתִשְׁכּן בְּתוכָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. וּבְנֵה אותָהּ בְּקָרוב בְּיָמֵינוּ בִּנְיַן עולָם. וְכִסֵּא דָוִד מְהֵרָה לְתוכָהּ תָּכִין: בָּרוּךְ אַתָּה ה’, בּונֵה יְרוּשָׁלָיִם: